בניגוד לשקרים וחצאי אמיתות שמפוזרים בנושא, נכון להיום – רק במשטרים דכאניים יש מאגר ביומטרי בכפייה (ראו מפה). מדי פעם נעשים נסיונות להקים מאגרים ביומטריים בכפייה במדינות שונות בעולם החופשי, אך הם נתקלים בקשיים ובספקות לנוכח אי היכולת לאבטח אותם, עלויות גבוהות ומאבק ציבורי עיקש. כל אלה גרמו למדינות לא מעטות לבטל את התוכנית להקים מאגר.

האחרונה שעשתה את זה היא הודו, שבה פסק בית המשפט העליון כי הכניסה למאגר לא תהיה חובה, והגישה לנתונים תהיה חסומה בפני רשויות אחרות, כמו המשטרה.

יש מדינות שבהן יש מאגרים לזרים, פליטים, עבריינים ושאר אוכלוסיות חלשות. במקסיקו, למשל, יש יוזמה מתואמת עם ארה”ב של קיטלוג הילדים מגיל 17 ומטה על מנת להתאים אותם ל’תוכנית הנוסע האמין’ של ארה”ב. ההליך אשר אושר באופן מזורז גרם לביקורת עצומה בקונגרס, בועדת הבחירות וברשות הפדרלית להגנה על מידע של מקסיקו. אף על פי כן ב2011 מקסיקו הייתה למדינה הראשונה בעולם אשר סורקת את קשתית העין של אזרחיה לשם שמירה במאגר נתונים (אם כי מדובר במאגר שאינו חובה). המאגר הזה מאפשר להציע שירותים לאזרח כגון זיהוי מרחוק על ידי הרשויות ובנקים בעת משיכת כסף, תשלום בחנות וגם נסיעה בתחבורה הציבורית. ה’שירות’ החדש מוצע החל מהקיץ בלאון, אחת הערים הגדולות במקסיקו.

יש מדינות שבהן המאבק במאגר נמצא בעיצומו, למשל ספרד וישראל. במדינות אחרות, כמו אנגליה וצרפת, בהן ניסה הממשל להקים מאגר כזה, הניסיון נכשל בגלל התנגדות הציבור וגורמים מקרב השלטון עצמו. קיימות גם מדינות כמו שווייץ, המתחזקות מאגר ביומטרי אך לאזרח נשמרת זכות הבחירה אם להצטרף אליו.

מדינות רבות משתמשות באמצעי זיהוי ביומטריים אבל אינן מחזיקות מאגר, מתוך חשש לפגיעה בפרטיות ובחופש של אזרחיהן. בגרמניה, למשל, החוק מורה למחוק את הנתונים הביומטריים שנאספו לצורכי הזיהוי הראשוני. אפילו בסוריה החליט לאחרונה הנשיא אסד על תעודת זהות ביומטרית ללא מאגר. בתעמולה של משרד הפנים לעידוד הציבור הישראלי להצטרף למאגר מונים יותר מ-100 מדינות שמשתמשות בביומטריה, אבל לא מזכירים את העובדה שמדובר על ביומטריה ללא מאגר.

אנחנו בכל אופן מקווים שישראל תצטרף למדינות הדמוקרטיות שבהן בוטל הרעיון להקים מאגר.

האם יש מאגרים ביומטריים במדינות מערביות? גיא זוהר, ערוץ 10

___________________